<h1>השלמה — תענית</h1>
<h2>דף י.</h2>
[תענית כ"ח ע"ב] תני יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר. פי' לא יתחיל בברכה, ואם יתחיל גומר בלא ברכה. הילכך [יחיד] אינו מברך יהללוך שהיא ברכה של אחריו, אע"ג דקרי ליה בערבי פסחים [קי"ח ע"א] ברכת השיר. וראיה לדבר דיהללוך ברכה של אחריו היא, דגבי מגלה בעי תלמודא לאחריה במקום שנהגו מאי מברך, וגבי הלל דתנן מקום שנהגו לברך אחריו יברך שלא לברך לא יברך לא בעי תלמודא הכי, אלמא ברכת יהללוך שהיא ידועה היא ברכה של אחריו.
<h2>דף י:</h2>
הא דתנן באחד בטבת לא היה בו מעמד, הוינן עלה בגמר' [תענית כ"ח ע"ב] ולתני נמי באחד בניסן לא היה בו מעמד, אמר רבה זאת אומ' הלל בר"ח לאו דאורייתא, רב אקלע לבבל חזנהו דקא קרו הלל בר"ח, סבר (לאחזורינהו) [לאפסוקינהו] שמעינהו דקא מדלגי ואזלי, אמר שמע מינה כי מנהג אבותיהם בידיהם. משמע מיהא דבני ארץ ישראל לא היו קורין הלל בר"ח, מפני שהיו מקדשין על פי הראיה, ודי להם (בדבר זה) [בהכרזה]. אבל בני בבל היו קורין הלל שלא היה להם הכר אחר [בתפלת יוצר אעפ"י שהיה להם בתפלת מוסף], ולפיכך כשבא רב מארץ ישראל לבבל סבר לאפסוקינהו, כיון דחזא דקא מדלגי דלוגי, אמר ש"מ קרית ההלל מנהג אבותיהם בידיהם הוא. והיינו דקא אמר רבה לעיל זאת אומרת הלל דר"ח לאו דאורייתא אלא מנהג אבותיהם ביניהם הוא, משום הכר. (ובירושלמי) [ובירושלים] כשהיה בית המקדש קיים, והיו בו מעמדות לא היה צריך הכר (אחד) [אחר], ולא היו קורין בו הלל כלל בר"ח. והא דאמרי' בפר' לולב וערבה [סוכה מ"ד ע"א] חבוט חבוט ולא בריך קא סבר מנהג נביאים הוא, דמשמע דאמנהגא לא מברכינן. התם הכי קאמר מנהג נביאים הוא שנהגו הם עצמן ליטול ערבה בשביעי של חג, אבל לא הנהיגו את העם בנטילת', ולפיכך לא ברך עליה, אבל הלל דר"ח לאו דאורייתא אלא מדרבנן הוא בבבל ובשאר ארצות שאין מגיעין שלוחי מקום הועד, ואדרבנן מברכי' משום לא תסור כדאיתא בפ' במה מדליקין [שבת כ"ג ע"א]. ורבינו יעקב (פי') תירץ דאמנהג טלטולא בעלמא כגון ההוא דערבה, לא מברכינן, אבל אמנהג אחר מברכי', דהא מברכי' איום טוב שני של גליות שאינו אלא משום מנהג. ומיהו לא דמי אהדדי דיום טוב שני עקר המנהג משום ספיקא דאורייתא הוא. ועוד יש לפרש, דבארץ ישראל נמי קורין הלל מדרבנן, והיינו דקאמ' לעיל הלל דר"ח לאו דאורייתא אלא מדרבנן הוא בין בארץ ישר' בין בבבל, ולפיכך הלל דר"ח אינו דוחה מעמד, ורב כשבא מארץ ישראל לבבל ראה שלא היו מדלגין במקום שבני ארץ ישראל מדלגין, סבר שלא ידלגו כלל, וסבר לאפסוקינהו, כיון דחזא דקא מדלגי דלוגי [אמר] הדלוג הזה, מנהג אבותיהם בידיהם. והר"מ ב"מ ז"ל [הלכ' חנוכה פ"ג ה"ז] כתב שאין מברכין כלל אפי' צבור בקרית הלל של ר"ח.
